סמל ראשון של היחידה
ההקמה
יטנמ 139 הוקמה בשנת 1969 (2/4/1969 ) בפיקודו של עמרי יחיאל אשר שב לפקד על היחידה ב-1975. סד"כ הגדוד היה – מפקדת היחידה ברפידים – בח"א 3 סוללה א' ( מקורה מ137 ב' ) פרסה בג'בל אום מרג'ם (יב"א 511 ) וסוללה ב' על בסיס אמל"ח חדש פרסה בראס סודר .
מלחמת ההתשה ועד מלחמת יום הכיפורים
במלחמת ההתשה 1969-70 הופלו 4 מטוסי אויב ע"י הסוללה בראס סודאר
20/7/69 -הפלה מבצעית ראשונה ע"י 9 ב' בראס סודר של סוחוי 7 מצרי.
13/10/69 – הופל מטוס קל מסוג "דרור " , מטוס עמית שטס במרחב "אש חופשית" כשהוא חורג מהמסלול השגרתי וללא עדכון הבקר ביב"א. המחיר היה כבד חמישה הרוגים .
10/1/70 – הופלו 2 מטוסי סוחוי 7 מצריים ע"י סוללה ב' בראס סודר
בשנת 1971 נוספה סוללה ג' ליטנמ ופרסה באתר הגידי.
תמונות מהג'די
מלחמת יום כיפור
עפ"י כתיבתו של סא"ל אלי ברוך, מפקד, 23.8.1973-8.5.19
מפקדת יטנ"מ 139 שכנה בבח"א 3, שדה תעופה רפידים בסיני, והיחידה כללה שלוש סוללות טק"א "הוק"; סוללה א' בפיקודו של סגן שלמה נג'רי בראס סודר, סוללה ב' בג'בל אום מורג'ום ע"י יב"א 511, סמוך לבח"א 3, בפיקודו של סרן בני כרמל וסוללה ג' בג'ידי בפיקודו של סגן חיים מרגלית. סגן מפקד היחידה היה רס"ן יהושע צורי, וקמב"צ היחידה היה סגן גלעד רמות ולימים תא"ל כמכהנ"מ. הסוללות היו כל העת בכוננות, כפי שקבעה יחידת הבקרה האזורית של ח"א באום מורג'ום, והשגרה בסוללות נוהלה באופן מופתי ע"י מפקדיהן. פעם בשבוע כינסתי את מפקדי הסוללות במפקדת היחידה בבח"א 3, ש"ת רפידים, לצורכי עדכונים, תדריכים ופתרון בעיות בסוללות. ההיכרות עם חיילי היחידה ומפקדיה היו הפתעה נעימה בשבילי בשל איכותם הרבה, ואף התבטאתי שביחידה הזאת אין צורך להבהיר את הפקודות ולחזור עליהן לחייליה.
כמי שפיקד על גדוד נ"מ מתנייע (גנמ"מ 66) יזמתי מיד עם כניסתי לתפקיד כמפקד יטנ"מ 139, ביום 23 באוגוסט 1973, פריסות ניידות של הסוללות בסיני, אבל בגלל "מלחמת יום הכיפורים" התכנית השתבשה פרט לסוללה ב' בפיקודו של סרן בני כרמל שהחלה בתרגילי פריסה. כן הוריתי לפנות ציוד וחלפים מהסוללות לבסיס אספקה של ח"א (בס"א 18) שלא היה בהם צורך מיידי, וזאת כדי להקל על הניידות; הוראה שהוכיחה את עצמה עם דילוג הסוללות מזרחה בעקבות הפסקת האש בסיני.
לפני מלחמת יום הכיפורים מוניתי מ"מ מפקד בח"א 3 נוסף על תפקידי כמפקד יטנ"מ 139, מאחר שמפקד הבסיס, אל"מ אמיתי חסון, יצא לקורס בחו"ל. ביום שישי, ה-5 באוקטובר 1973, הייתי מפקד תורן מרחבי של חיל האוויר בסיני. לפני הצהריים, קיבלתי הודעה מ"הבור" של חיל האוויר להזעיק אנשי מפתח של יחידות ח"א במרחבי סיני, וממפקדת כהנ"מ (כוחות הנ"מ) להחזיר את סוללת ה"הוק" שהיתה בחופשה (סוללה ב'). פעלתי בהתאם להוראות ולשם כך גם הוקצו לנו מטוסי תובלה. לאחר מכן, הורה לי רס"ן דן אלון, רל"ש מפקד ח"א כי עלי לשוב ליטנ"מ 139, וכי אל"מ אליעזר כהן (צ'יטה), שהיה מפקד הבסיס קודם לאל"מ אמיתי חסון, יחליף אותי כמב"ס. (לימים, אני אחליף את אל"מ כהן כמפקד "שדה עדן" בלבנון במלחמה לבנון הראשונה). בערב הצגתי לפני אל"מ כהן את כוננות היחידות ואת מפקדיהן בסיני, עדכנתי אותו בעניין בח"א 3 ולאחר מכן נסענו שנינו למפקדת אוגדת השריון בסיני 252 ברפידים. אל"מ כהן שוחח קצרות עם מפקד האוגדה, אלוף אברהם (אלברט) מנדלר ז"ל (נהרג במלחמה), שבנו לבסיס, ולשאלתי הורתה מפקדת כהנ"מ שלא לפרוס עדיין את סוללה ב' שהוחזרה מהחופשה (כל הציוד היה מאוחסן בדת"ק ברפידים).
הערכות היחידה ערב המלחמה
ביום 6 באוקטובר 1973, רק לפנות בוקר, קיבלנו הוראה לפרוס את סוללה ב' בצומת טסה, וקבוצת סיור בפיקודי יצאה לבדוק את העמדה. בתום הבדיקה נסענו למפקדת גדוד השריון 184 בצומת טסה, ושם עשיתי תיאומים עם המג"ד, רס"ן שאול שלו, במפקדתו ששכנה בבונקר. סא"ל שלו ז"ל נהרג ארבעה ימים אחדים במלחמה. יצאתי מהבונקר ולפתע, בשעה שתיים בקירוב, ולא בשעה שש בערב כמצופה, תקפו אותנו מטוסים שבשבריר השניה הראשונה זיהיתי כסמב"דים, אבל מיד הבנתי שאלה מטוסי האנטר. (התברר שטייסת האנטרים מעירק פרסה במסגרת חיל המשלוח העירקי במצרים). עזרתי לפנות פצועים ובהם את ענת יהלום, החיילת היחידה שנפגעה במלחמת יום הכיפורים. לעולם לא אשכח את זעקתו של קצין צעיר בבונקר התאג"ד שצעק לעברי: "איפוא אתם כשצריכים אותכם". יתכן שזיהה אותי כאיש ח"א בשל הדרגות הכחולות והחגורה הכחולה. שבנו מיד לרפידים.
הסוללה בטסה, בפיקודו של סגן חיים מרגלית ולימים סא"ל, פסיכולוג ראשי בצה"ל, הפילה 3 מטוסי מיג 17 בשעה שתיים בקירוב, והסוללה בראס סודר, בפיקודו של סגן שלמה נגא'רי ולימים אל"מ, מפקד אגד נ"מ מרכז 167, הפילה מסוק מי 9 מצרי בשעות הערב, והכל ביום 6 באוקטובר עם תחילת המלחמה. הסוללות שבתחילה המלחמה כללו רק חיילים סדירים תוגברו ע"י חיילי מילואים, וכל סוללה קיבלה הגנה נ"מ ע"י תותחי 20 מ"מ נייחים או מתנייעים וכן פלוגת אבטחה מהק"ח (הגנת קרקע חילית). כך, סוללה שמנתה פחות ממאה חיילים מנתה כשלוש מאות חיילים, והכל בפיקודו של מפקד סוללת ה"הוק" בדרגת סגן. במהלך המלחמה הוכפפו ליטנ"מ 139 גנ"מ 835 בפיקודו של סא"ל (מיל) חיים שנהב, סוללת ההוק מיטנ"מ 136 באבו סמרא, בפיקודו של סרן משה רומם ולימים אל"מ כמפקד אגד נ"מ דרום 170, וסוללה מיטנ"מ 138 בפיקודו של סרן יעקב פלד ולימים אל"מ שהוקמה בתקופת המלחמה ופרסה במטלה. יטנ"מ 139 הפכה מיחידה בת פחות ממאתיים חיילים ליחידה שמנתה למעלה מאלף חיילים.
ביום 10 באוקטובר 1973 הוזעקתי לפגישה עם מפקד ח"א, האלוף בנימין פלד, במשרדו של מפקד בח"א 3. בהזדמנות זאת דיווחתי לו שסוללת ה"הוק" בראס סודר דיווחה לי כי חטיבת הצנחנים עולה לטסה, וכי כוחות היבשה והים מתפנים מהמקום. הבעתי את חששותי לגורל חיילי הסוללה ונספחיהם ובעיקר בשעות הלילה, שהרי סוללת "הוק" אינה יכולה להתמודד מול תקיפה קרקעית מצרית, והיא גם חשופה לפגיעה בשל רגישות המכ"מים, המשגרים וטיליהם, מצבור הטילים, הגנרטורים וכיו"ב, התאורה של חלק מהכלים ופריסתה הרחבה. מח"א בדק את הידיעה טלפונית עם סגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל (טליק), והורה לי לטוס מיד לראס סודר כדי לברר את המצב לאשורו במקום. טסנו במטוס קל, בדרך לראס סודר רדפו אחרינו מטוסי מיג ורק בזכות תמרון המטוס ע"י הטייס בואדיות חמקנו מהם. באתר שוחחתי עם מפקדי סוללת ההוק וסוללת צריחי 20 מ"מ נייחים, עודדתי את חייליהם ובהיותי במרכז הבקרה של סוללת ההוק מפקד אד"ל (אזור דרום לבנון), אל"מ אפרים סנה כדרגתו אז ולימים תא"ל, שבחרתי בו לטוס אתנו לרפידים מכיוון שהציג את עצמו כקצין הרפואה של חטיבת הצנחנים הסדירה.
שבתי לבח"א 3 והיחידה ארגנה רכבים נוספים אשר עזרו לסוללה ב' לדלג לעמדה באבו רודס למרות שהציר מטלה-ראס סודר הופגז ועדיין התחוללו קרבות באזור. הסוללה הצליחה תוך 17 שעות בלבד לדלג מהעמדה בראס סודר ולהיות מוכנה בעמדה באבו רודס, וזאת למרות שלא היו מספיק רכבים והיו מצבים שרכב אחד נאלץ לגרור שני כלים, והכבלים היו קבורים עמוק באדמה. זאת ועוד, הסוללה נאלצה להשאיר בעמדה מיכלי טילים ריקים, אבל מפקד הסוללה לא היה מוכן לכך, וחייליו חזרו וחילצו את כל הציוד שנותר שם. כעבור כשבועיים/שלושה פרסה הסוללה בראס דהיסא.
בזמן המלחמה יטנ"מ 139 הפעילה את "מרקיז", נשק סודי להטעיית טילי נ"מ מצריים לרבות בערב צליחת התעלה בציר "טרטור", למרות שראש מטה אוגדה 143, תא"ל יעקב אבן ולימים האלוף יעקב אבן מפקדי כחניך במכללה לביטחון לאומי (מחזור ט' תשמ"ב 1981/1982), שאיתה היה עלי לתאם את כניסת הכלים אסר עלי לעלות על הציר עם הכלים; העדפתי לבצע את פקודת מפקדת ח"א והנשק שוגר באור ראשון בהתאם להוראות המקדימות של ח"א. מיד לאחר המלחמה ובעוד הכוחות בצד המערבי של התעלה ("ארץ גושן") יטנ"מ הפעילה פלגת צייד בפיקודו של סגן דולב ששב מארה"ב בשל המלחמה שארבה למטוסי אויב מצריים. כוחות היבשה לא אהבו לראות את הפלגה, בלשון המעטה, שכן מיד לאחר שיגור טיל הופגזו כוחותינו ע"י הארטילריה המצרית.
עם תחילת שביתת הנשק דילגה יטנ"מ 139 מזרחית למעברים בסיני תוך כדי רתימת יחידות הבינוי של חיל האוויר להכשרת האתרים לפריסת סוללות ההוק ולבניית מתקנים ניידים; כל יחידת בינוי הכינה אתר אחד לסוללת "הוק". האתרים הוצעו ע"י היחידה שאושרו ע"י מפקדת כהנ"מ, וכן בביקור של רמ"א (ראש מחלקת אויר), תא"ל אלוף דוד עברי ולימים האלוף דוד עברי מפקד ח"א. היחידה דילגה מזרחה לעמדות החדשות תוך כדי הגנה נ"מ בדילוגים, "רגל באויר" ו"רגל בקרקע" באמצעות סוללות הנ"מ 20 מ"מ. בהמשך, יטנ"מ 139 פרסה את סוללה ג' בפיקודו של סגן חיים מרגלית ברמת הגולן. אציין את ההרמוניה ששררה ביחידה עם כל היחידות שהוכפפו לה ובמיוחד עם גדוד נ"מ 835 בפיקודו של סא"ל (מיל) חיים שנהב. כמו כן, מפקד בח"א 3, אל"מ אמיתי חסון, ששב לפקד על הבסיס עם שובו מההשתלמות בחו"ל, אמר לי שכאשר הוא רצה לעודד ולהתעודד הוא ביקר בסוללות ה"הוק" של יטנ"מ 139. ביום 8 בחודש מאי סיימתי לפקד על היחידה, וסגני, רס"ן יהושע צורי, החליף אותי בתפקידי כמפקד יטנ"מ 139.
במלחמת יום הכיפורים אושרו לסוללות של יטנ"מ 139, 5 הפלות של מטוסי אויב ע"י סוללת ההוק בגי'די בפיקודו של סגן חיים מרגלית, ולסוללת ההוק בראס סודר בפיקודו של סגן שלמה נג'ארי אושרו 2 הפלות של שני מסוקים ועוד 4 מסוקים בראס דהיסה, אבל לטענתנו היחידה הפילה יותר. להפלות אלה יש להוסיף הפלות ע"י סוללת ההוק באבו סמרה וכן את ההפלות ע"י סוללות 20 מ"מ נייחות ומתנייעות שהיו כפופות ליטנ"מ 139, אבל נשאיר אותן לזכות יחידות האם שלהן.
שרידי מסוק שהופל במהלך המלחמה
מרקיז
שיגור טיל "הוק" בדרך ליירוט מטרה
תמונות מהסוללה בביר תמדה
בשנת 1974 הוקמו שתי פלגות מתנייעות ביטנ"מ. אחת על בסיס 9ג' שהוסבה לפלגה מתנייעת . בשנת 75 הועברה 9ד' ליטנ"מ 138 .
במסגרת הסכמי השלום עם מצריים החל תהליך הנסיגה מסיני ובהתאמה נערכו הסוללות .
הנסיגה הראשונה (75) 9א' דילגה למחג'ר ו-9ב' לביר תמדה
הנסיגה השניה (79) – סגירת אתר נחל ים 9א' הפכה להיות סוללת בית הספר (5721 א') , סגירת אתר ביר תמדה 9 ב' הפכה להיות 6 ב' בבעל חצור . מפקדת הגדוד עברה מרפידים לאיתם (כנף 25)
הנסיגה מסיני (81) – הוחלט על איחוד 137 ו 139 בפועל סגירת 137 מפקדת היחידה עברה מאיתם לדים . היחידה מנתה 4 סוללת – 137 א' הפכה ל139 א ' בהגנה על מתכים 137 ב' הפכה להיות 139 ב' כסוללת מילואים ועוד שתי סוללות מילואים 9 ג' ו 9 ד '.
בניית המדרגות בדים
בשנות ה80 ו ה90 סוללות של היטנ"מ היו פרוסות על פי מבצעי הלחימה של אותה תקופה כמו מבצע "אופירה" ( תקיפת הכור בעיראק) מלחמת המפרץ 1991 .
בשנת 81 יום אחרי תקיפת הכור החל סבב מערכי לפריסה באתר "עמיעז" כאשר בשנת 83 הוקמה פלגה מתנייעת 9 ה' בפיקודו של רענן אריזון .
במשך אותם שנים המשימה העיקרית של הגדוד היתה הגנה על מרחב "מתכים" . ההגנה לבשנה צורות שונות של הערכות תרגילים ומבצעים.
בשנת 99 כשהוחלט להסב את 136 ליחידת "חץ" נקלטו סוללת הוק ו"השנהב" ב 139. 9ג '- "שנהב" ו-6 ה ' הפכה ל -9 ה'
עם סגירת מערך ה"הוק" הפכה 139 ליחידת "יהלום"
הכתוב על סמך ראיונות וכיתוב של עמרי יחיאל,אלי ברוך,שלמה נגרי,צבי מאור ,זאב צוק רם (ווה) וחוברת מפורטת " מורשת 139 1969 2000 ".
גדוד 139 מסכם חמישים ושלוש שנות פעילות
אמש (ד'), סגר גדוד 139 המפעיל את מערכת הנשק "יהלום" את שעריו. "אין ספור מבצעים ופעולות לחימה, לצד חברות שאינה נגמרת ומשפחה אחת שנרקמה לאורך השנים", אנשי הגדוד מסכמים את פועלם ומאחלים בהצלחה בהמשך הדרך
"אנשים מצוינים – גדוד מנצח"
בראשית השנים בהן הגדוד פעל, הופעלו בו מספר רב של סוללות בניהן סדירות ומילואים. אך בשנה האחרונה חווה הגדוד צמצומים במספרן ועל אף זאת המשיך לפעול במלוא המרץ ובמקצועיות רבה. "השנה האחרונה הייתה משמעותית מאוד עבור הגדוד", מציגה רב-סרן שלומית, סמג"ד (סגנית מפקד הגדוד) 139. "היינו אחראיים בעיקר על ההפעלה במרחב הדרומי וזאת בשל הרלוונטיות באותה הגזרה".הסוללה, פועלת במדינה כבר שנים רבות והשתתפה במלחמות ומערכות שונות במטרה להגן על המדינה. "גדוד 139 הוא בעל עבר מפואר החל מיום הקמתו", מציג סרן גיא, מפקד אחת הסוללות. "בעבורנו מדובר בכבוד גדול לקחת חלק ממורשתו – הסוללה שאנו מפעילים כיום, היא הסוללה הותיקה במערך ה'יהלום'. היא הוקמה במהלך מלחמת המפרץ, והיא שומרת על המדינה בצורה הטובה ביותר".
"הגדוד הגן לאורך שנים, בשררה ובכל מערכות ישראל מרגע הקמתו, מאתרים שונים ובאמצעות מערכות הנשק הוק ויהלום על האתר הרגיש ביותר במדינות ישראל ועל מרחבה הדרומי מפני איומים אוויריים", נאם בטקס הסגירה תא"ל גלעד בירן. "המזרח התיכון משנה את פניו, האיומים לובשים ופושטים צורה. ברחבי האזור מופעלים באופן תדיר כלים אוויריים מסוגים שונים לפגיעה בנכסים מדינתיים משמעותיים. חשיבתותו של מערך היהלום לביטחון הלאומי של מדינתנו היא גדולה, ברורה ומובהקת".
מבצע שומר החומות, אשר התרחש בשנה שעברה, היה אירוע נוסף בו לקחה חלק הסוללה. "מבצע זה היה אירוע משמעותי בעבורנו כגדוד ובעבורי כמפקדת בפרט", מתארת רס"ן שלומית. "ראיתי את אנשיי פועלים בצורה הטובה ביותר, נרתמים, ומתחברים לגדוד בצורה מפליאה. הכוח והמוטיבציה אשר נכחו בצורה בולטת נבעו בעיני מההתרחשות בה תוכניות אשר הכנו במשך זמן רב עברו מהדף אל המציאות. נדרשה רק שיחת טלפון אחת בשביל לרתום את כולם למשימה".
"רעות, שותפות וחברות"
סרן גיא, התגייס לגדוד כלוחם בשנת 2018. כבר אז הדבר הבולט ביותר עבורו היה המשפחתיות והאווירה החמה שהשפיעה על כל הנוכחים. "כבר כשהגעתי כלוחם צעיר, היה הגדוד משפחתי", הוא מתאר. " המשרתים בגדוד רואים בו משפחה ולא מקום רק לעבוד בו ולבצע את משימותיך".
בגדוד משרתים חיילים אשר גדלו והתפתחו בה, ואת פועלם הם ימשיכו לעשות בצורה הטובה ביותר גם בגדוד החדש אליו יעברו. "הקצינים והנגדים אשר נמצאים פה כבר שנים מעצבים את המקום להיות מה שהוא – הם הלב הפועם והרוח של 139, שזו רוח של רעות, שותפות, חברות, עמידה במשימה ועזרה מתמדת אחד לשני", מציגה בגאווה רב-סרן שלומית. "אותם האנשים, לימדו אותי שכאשר אתה אוהב את מה שאתה עושה, אתה מוכן להתפתח וללמוד ללא הפסקה. אלו הם האנשים שבנו, תמכו ועזרו לגדוד בשנה האחרונה ובלעדיהם לא היינו מצליחים לסכם את פועלו בצורה כה משמעותית".
"השינוי הקרב ובא מלווה בהתרגשות ובתחושה של התחלה חדשה", מתאר סרן גיא. "עם ההתרגשות הרבה יש רצון להצליח במקומות אחרים ולפרוח כסוללה. זו ההזדמנות שלנו לצמוח". "שינוי כמו כל שינוי הוא אינו פשוט", מוסיפה רב-סרן שלומית. "זה קצת עצוב, קצת מרגש וקצת מסקרן, תחושות רבות יחד. אך אנחנו בעיקר מאוד נחושים לעשות זאת כמו כל משימה שעשינו עד כה – בהצטיינות רבה".
"גדוד 139 נסגר היום כחלק מתהליך המתאים את מערך היהלום לצרכים הנוכחיים ולצורכי העתיד. כולי תקווה ואמונה כי בעתיד תוקם מסגרת במערך ההגנ״א שתישא בגאווה את המספר 139 ותמשיך את מורשתו של הגדוד", סיכם תא"ל בירן. "ביטחוני כי המהלך ייתן מענה טוב יותר לצרכי הביטחון והגנת שמי המדינה וכי במאמץ משותף נוכל להתגבר על כל אתגר ולנצח כל אויב".
מצגת מורשת יחידה 1969-2000 – נערכה ע״י סא״ל דן ברק בהיותו סמג״ד היחידה
התקיים טקס הקמת גדוד 139 של מערך ההגנה האווירית
21.05.24טקס הקמת גדוד 139 של מערך ההגנה האווירית בראשות מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, מפקד מערך ההגנה האווירית, תא"ל גלעד בירן, מפקד הגדוד ומפקדי העבר וההווה במערך, מפקדי ולוחמי הגדוד התקיים אתמול (שני).
הגדוד נפתח מחדש לאחר שבעברו הפעיל את מערכות הנשק ׳הוק׳ ו-׳יהלום' ונסגר בשנת 2021 לאחר כ-53 שנות פעילות. במהלך המלחמה וכחלק מהצורך המבצעי, הוחלט לפתוח את הגדוד מחדש ומעכשיו יפעיל את מערכת הנשק 'כיפת ברזל'.
כחלק מהלקחים המופקים במהלך המלחמה, עלה צורך מבצעי לחלוקת מרחבי הפיקוד בצורה שתאפשר ניהול לחימה מותאם לגזרות הפעילות השונות. הקמת הגדוד תאפשר הגדלה בפריסת סוללות 'כיפת ברזל' וייעול מעטפת ההגנה.
"למעלה משבעה חודשים שלוחמי מערך ההגנה האווירית מצויים בקרב הגנה רב זירתי מאתגר וחסר תקדים בהיקפו", מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, "ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם המחזיקות במערכי הגנה אווירית כל כך משוכללים ורבים, אותם מפעילים אנשים כל כך איכותיים. בצד הגנת הברזל, אנו פועלים התקפית ושוללים יכולות חיזבאללה, כתף אל כתף עם פיקוד הצפון. יחד, נדע גם להרחיב ולהעצים את ההתקפה באם נידרש. זו תהיה התקפה בעלת היקפי אש אדירים, שתסיר איומים ותאפשר את שינוי המציאות הביטחונית בצפון. התאמנו לכך. החיל ערוך לכך".
״הקמתו של הגדוד היא חלק מתהליך השתנות והתעצמות מהותי, המובל בחיל האוויר, תוך כדי הלחימה, שנועד לחזק את ההגנ״א על הבית – הבית הפרטי של כל אחד ואחת מהניצבים כאן מולי, והבית הלאומי של העם היהודי בארצו ישראל", מפקד מערך ההגנה האווירית, תא״ל גלעד בירן, "גם בשעה זו, ניצבים אנשי המערך, לאורכה ולרוחבה של הארץ, איתנים ודרוכים בכדי להגן על שמי המדינה מפני כל אויב שיאיים על ריבונותו ולשמור על אלו הנושאים אלינו את עיניהם, שבשמם ובשליחותם אנחנו פועלים. נמשיך לעמוד על משמרתנו, ככל שיידרש, עד להשלמת כל המשימות״.
"אמנם דרכו החדשה של הגדוד מתחילה באופן רשמי היום, אך כבר בתקופת ההקמה, תוך כדי המלחמה, לקחנו חלק משמעותי והיסטורי בלחימה", מפקד הגדוד, סא״ל תום עירוני, "אנשי הגדוד קלטו מערכות נשק חדשות, פרסו אותן בחזית הלחימה, יירטו איומים אוויריים של האויב והפגינו רוח לחימה, יוזמה ומקצועיות, כנהוג ומצופה מלוחמי גדוד 139. נגזר עלינו לבנות את רוחנו להצטייד, תוך כדי עמידה במשימה, הגנה על העם, הגנה על הבית והשגת הניצחון והוא בוא יבוא".