ספר – סיפורו של מערך הנ״מ במלחמת יום כיפור
https://acrobat.adobe.com/id/urn:aaid:sc:AP:f085ec7a-ead8-48dc-b69d-606a0c417808?x_api_client_id=chrome_extension_viewer&x_api_client_location=share&locale=en-US&theme=light&page_theme=light&viewer%21megaVerb=group-discover
יחידות אגד 167 במלחמת יום הכיפורים
בקרבות הקשים של מלחמת יום הכיפורים התעמתו יחידות רבות של מערך הנ.מ. עם כוחות האויב. סוללות אחדות ספגו פגיעות מן האוויר, חלקן, כמו זו שספגה סוללה 136 ב' בשארם-א-שייח', חמורות במיוחד. אך היחידות השונות, אשר ספגו הפצצות וחוו פגיעות בנפש ובציוד, הצליחו להמשיך וללחום.
שתי מערכות הנ.מ. הפעילות ביותר במלחמה זו היו טילי ה"הוק" ותותחי ה-20 מ"מ המתנייעים. סוללה 136 א', בפיקודו של משה רומם, לימים מפקד אגד דרום, הפילה עשרה מטוסים. 11 מטוסים הופלו על ידי גנמ"מ 208, בפיקודו של ניסן גלעד. חיילים מגדוד זה צוינו לשבח בזכות מעשי גבורה שעשו במהלך המלחמה.
גדודי תותחים נוספים שהפילו מטוסים במלחמה והשתייכו לאחר מכן לאגד 167, היו גנ"מ 935 – גדוד 20 מ"מ נייח, שחייליו הפילו שלושה מטוסים והיו שותפים להפלתם של שלושה טילי "קלט" מצריים (מטוסים ללא טייס, הממולאים בחומר נפץ), וגנ"מ 882 – גדוד ה-40 מ"מ L70, בעל מערכת הכינון הישנה, שלוחמיו הפילו שני מטוסים.
תותח 20 מ"מ מתנייע בהגנה על הגשרים שעל גבי תעלת סואץ
יחידות אגד 168 במלחמת יום הכיפורים
עם פרוץ המלחמה, מצאו עצמן יחידות (טרום) האגד מוצבות בפריסה רחבת מימדים על פני כל שטחי מדינת ישראל המורחבת מהצפון ועד לקצה סיני בדרום בואכה שארם א-שייח'.
כמו את צה"ל כולו, תפסה המלחמה את יחידות הנ"מ בהפתעה. אולם יתרונן הגדול של יחידות הנ"מ היה שממילא היו פרוסות דרך קבע, לפחות בחלקן, באתרים שונים ברחבי המדינה עפ"י משימותיהן הקבועות, לפיכך נקל היה עליהן להגיב במהירות רבה יותר ולבוא לידי ביטוי באופן מידי עם תחילת ההתרחשויות, ללא צורך בהכנה מיוחדת. בניגוד לכלל צה"ל, שהיה עסוק בשעות הראשונות בספיגת מתקפות הפתע בשתי החזיתות, תוך ניסיונות ההתעשתות וההתארגנות, ידע הנ"מ להשיב מלחמה במהירות ולהשיג הפלות בשלבים מוקדמים עם תחילת הלחימה. כך היה, למשל, עם סוללה א' של יטנ"מ 138 שפרסה בביריה, סמוך לצפת.
הגל הראשון של מטוסים סוריים שחדר לישראל, היה בדרכו לתקיפת יחידת הבקרה האווירית הצפונית בהר מירון – יב"א 506. מן הסתם הייתה זו מטרה אסטרטגית מבחינת הסורים, והצלחת תקיפתה הייתה מעניקה יתרון שליטה אווירית בידי הסורים בשמי צפון המדינה. הבקר יוסי ברגר, זיהה מטוסים סוריים שמבצעים נתיב מצפון לדרום וחזרה. הוא הניח כי זהו ניסיון הטעיה מכוון להסבת תשומת לב יחידות הנ"מ מהמטרה האמתית של תקיפת היב"א. לפיכך הותיר הבקר מכ"ם עקיבה אחד על אותם מטוסים כדי להשיג נעילה עליהם, והפנה את מכ"ם העקיבה השני לעבר דרום לבנון, כדי לחפש ולאתר את ה'מתגנבים'. חיפושיו אכן נשאו פרי והוא איתר ונעל על מבנה שטס נמוך מכיוון דרום לבנון. הוא שיגר שני טילים אל עבר שתי רביעיות מטוסי ה"מיג 21" שזיהה ושהיו בדרכן לעבר היב"א והפיל שניים מהם. לסוללה אושרה הפלה אחת של מיג באותה תקיפה.
עם תחילת הקרבות היו סוללות ופלגות גדוד 66 פרוסות מצפון הגולן ועד לגדות תעלת סואץ. רק בשלב הסופי של המלחמה התאחד הגדוד במצרים, ובמלחמת ההתשה שלאחריה, פרס בגולן.
הקמת גדוד "דרקון " (צ'פארל) תוך כדי המלחמה
ב- 1974/ 16/10 תוך כדי מלחמת יום הכיפורים יצאה משלחת מן הארץ לארה"ב, בהתראה של שלושה ימים בלבד. משלחת שהייתה מורכבת ממסו"לים, קצינים צעירים, טירונים וטכנאים מכל מערך הנ"מ, בפיקודו של סא"ל אלי קינן. מטרת המשלחת הייתה ללמוד את מערכת ה"צ’פארל" בזמן הקצר ביותר ולהביאה לארץ. המשלחת עברה את ההכשרה במתקן האימונים של צבא ארה"ב באל פאסו, טקסס, שם עברו כבר בעבר משלחות נ"מ לא מעטות מישראל. המשלחת עברה מרתון של לימודים ואימונים בצורה אינטנסיבית ומאומצת ביותר, מרתון שנמשך 19 ימים ולילות, כמעט ללא שינה.
בימים היו מתאמנים ובלילות היו יושבים ומסכמים את האימונים ובמקביל מפתחים תו"ל ומילון מונחים מקצועי, ששמשו את מערך ה"דרקון" כל השנים שלאחר מכן.
האימונים כללו לימודים עיוניים ופריסות סוללה שכללו נהיגה ופריסת הכלים, כיוונם ותפעול תקלות. לסיום בוצעו מטווחים של 12 טילים שמתוכם פגעו עשרה במטרותיהם.
משלחת זו היוותה את הבסיס להקמתו של גדוד ה"דרקון" הראשון – 946, בפיקודו של מפקד המשלחת אלי קינן, שהתמנה להיות המג"ד הראשון שלו.
זמן קצר לאחר תום המלחמה, באמצע נובמבר 73, הגיעו הכלים החדשים באוניה לחיפה. בסוף החודש הם כבר היו בביסנ"מ בהרצליה, נקלטו, נערכו וב-5/12 היה כבר הגדוד מוכן לפריסה. הכלים נפרסו בסיני בזוגות, בבח"א 27, בבח"א 30, ביב"א 503 וביב"א 506.
בסיני נערך הגדוד דרומית לסואץ, וזאת בעקבות מידע שהארמיה השלישית המצרית ממשיכה לקבל אספקה. לאחר שלא אירע דבר בגזרה זו, התקפל הגדוד ועלה לרמת הגולן, שם פרס בשתי סוללות. סוללה אחת פרסה בקו התילים בדרום רמת הגולן, והשנייה בצפון הרמה.
בתקופת ההתשה בגזרה הסורית, שנמשכה לאחר מלחמת יום הכיפורים, זכה הגדוד הצעיר בהפלה היסטורית משמעותית.
הייתה זו ההפלה המבצעית הראשונה בעולם באמצעות מערכת טילי " צ’פארל " ובהחלט יריית פתיחה מרשימה ומשכנעת לגדוד הצעיר שאך זה הוקם.
נגמ"ש "דרקון"
לקחי מלחמת יום הכיפורים נלמדים – גדוד "הקלעים" 947 נולד
תהליך החשיבה, שהחל עוד בעיצומה של מלחמת ההתשה, ושהביא בסופו של דבר ולאחר חבלי לידה מורכבים, להקמת הגנמ"ם הראשון – גדוד 66, הופנם ביתר שאת במהלך מלחמת יום הכיפורים. יעילותן של יחידות הנ"מ המתנייע, שבלמו באופן מוחץ את כל ניסיונות התקיפה האוויריים של מטוסי האויב על סוללות ה"הוק" בגזרות השונות, הוכחה מעל לכל ספק. תרומתן של אותן יחידות גם במתן מענים נוספים כסיוע צמוד לכוחות חי"ר
ושריון ובהגנה עליהם מפני תקיפות אוויריות בשלבי קרב שונים, ובעיקר באזורי הצליחה בתעלת סואץ, תרמו אף הן לגיבוש ההחלטה הסופית: יש צורך בהקמתו של גדוד נ"מ מתנייע נוסף, לאור המטלות הצפויות ושילובן של יחידות כאלו בתו"ל הצה"לי.
זחל"מ 20 מ"מ מתנייע
קליטת טילי כתף "בזק" (REDEYEׁׁׁׁׂׂ) ׁ
אחת המסקנות ממלחמת יום הכיפורים הייתה הצורך בטילים קצרי טווח להגנה על כוחות הקרקע בנוסף לגדודי התותחים .
בארה"ב מצוי היה אז טיל כתף (REDEYE) לטווח של עד 4.5 ק"מ המתביית על מקור אינפרא אדום של המטרה , בעל מרעום הקשה המחייב פגיעה ישירה במטרה .
ממשלת ארה"ב נאותה לספק לצהל טיל כזה ואכן בראשית חודש נובמבר 1974 יצאה משלחת מצומצמת בראשותו של גבי פרץ לביה"ס ל נ.מ. פורט בליס שבאל פאסו טקסס להכשרה ולימוד הטיל ותפעולו .
הקורס שנימשך 11 יום כלל הכרת אפיונו של הטיל וביצועיו , דרך פעילותו, התחזוקה ושילובו עם כוחות נ.מ. אחרים . אמצעי הלמידה האמריקאיים משוכללים ביותר ואפשרו קליטה מהירה של החומר ובסיום הקורס שיגור מוצלח של טיל לעבר מטרה .
בקשתנו ללימוד התפעול הטקטי של הטיל נענתה ונתאפשר קורס מפקדים נוסף בן שבועיים
הקשר בין המדריכים האמריקאיים והמשתלמים הישראלים היה לבבי ובא לידי ביטוי באהדה של האמריקאים לצהל..
בתום ההכשרה עם שובה של המשלחת ארצה , נכתבו מערכי שעור ותורת הלחימה ואלה שימשו לקורסי ההכשרה בארץ במשך שנים רבות .
הטילים נקלטו בגדודי המתנייע בשלב ראשון ובהמשך גם בגדודים הנייחים.
הטילים היוו מערכת נשק נוספת לצד הנשק העיקרי של הגדודים.
הרד-איי היה טיל הכתף הראשון בשירות מערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי וכונה בשם "בזק". המערך זוקף לזכותו את הפלת הבכורה העולמית של כלי טיס באמצעות הרד־איי כאשר ב־11 ביוני 1982, היום השישי למלחמת לבנון הראשונה, הצליח כוח של לוחמי נ"מ שצויד בטיל הרד-איי, להפיל מיג-23 של חיל האוויר הסורי. הטיל הוחלף בטיל ה-FIM-92 סטינגר ("ברקן") המתקדם יותר.
______________________________
הכתוב על סמך ראיון וכיתוב של גבי פרץ
ירי טיל " בזק" ( REDEYEׂ )
קו סגול
(מבוסס על כתבה מתוך ביטאון חיל האוויר, מס' 49, ינואר 1986, "וולקנים על הקו הסגול בגבול הצפון: רומן קר עם השמיים", מאת: ענר גוברין)
וולקנים על הקו הסגול בגבול הצפון: רומן קר עם השמיים
אומר סגן מפקד הגדוד, סרן אמנון: "יש הרבה אירועים קרקעיים. חילות החי"ר והשריון נעזרים בנו הרבה. אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל אירוע קרקעי. אם תגיע חוליית מחבלים למוצב שלנו לא נוכל לגלגל עינינו למרום ולומר: 'מצטערים, אנחנו נ"מ, אנחנו מתעסקים רק עם מטוסים, תלכו למוצב אחר.' החיילים מרגישים שהם מבצעים את עיקר המשימה הביטחונית של צה"ל – הגנה על יישובי הצפון. שמענו תגובות של תושבים מקריית שמונה. הם אמרו שאחרי שבאנו הם מרגישים רגועים יותר. עוד כמה חודשים נרד מפה לאימון גדודי. זו תהיה תקופה לא פחות קשה. אחרי תקופת התארגנות קצרה נחזור לקו אימונים ולתעסוקה מבצעית. זו השגרה הרגילה שלנו…".
נגמ"ש "חובט" (וולקן)
הפלת כדור פורח
באותה תעסוקה בצפון, באפריל 1981, עלתה סוללה א' של גדוד 66 לבצע תעסוקה מבצעית בגבול הצפון. הגדוד נרתם במלוא כוחו על מנת לבצע את התעסוקה על הצד הטוב ביותר. מרב המאמצים של מפקדת הגדוד התמקדו בסיוע לסוללה א', בהתארגנותה לביצוע המשימה החדשה שנפלה בחלקה בצפון.
במהלך התעסוקה, בליל ה-19 באפריל 81, זיהה חייל מן הסוללה ששהה בעמדת התצפית, גוף זר מנצנץ בשמי הלילה. הוא הודיע מידית למפקדי המוצב והללו זיהו בוודאות לאחר זמן קצר כי מדובר בכדור פורח המתקדם לאיטו לעבר שטח ישראל.
מפקד המוצב, סגן משה בנג'ו, הפעיל את כל הגזרה והכניס את הסוללה לכוננות מידית להפעלת הכלים. הכדור הפורח המשיך בינתיים את התקדמותו לכיוון מוצב צפוני יותר של הגדוד. כאשר נכנס הכדור הפורח לטווח היעיל של ה"חובט", ניתנה פקודת אש ע"י המפ"ל. במקביל נפתחה אש גם מכיוון מוצבים שכנים לעבר הכדור. כעבור מספר שניות נצפו פגיעות בכדור מפגזי ה"חובט". הכדור החל לאבד גובה במהירות ופגע בקרקע במרחק קצר מן המוצב הצפוני. בכדור היו שני מחבלים על ציודם ונשקם והם שרדו את המפגש עם הקרקע. לאחר מרדף שבוצע ע"י כוחות חי"ר בגזרה, הם חוסלו. אירוע זה הכניס מתח רב וערנות בקרב חיילי הסוללה, ומורל חיילי הסוללה והגדוד בכלל, עלה פלאים.