בן גמר וחיים. נולד בשנת 1944 בתימן. כשהיה בן שמונה חודשים נתייתם מאמו, דודתו נישאה לאביו וגידלה אותו כבנה לכל-דבר. בשנת תש"י עלתה המשפחה ארצה והשתקעה במושב חלץ. יוסי התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי שבמושב ובהיותו בן עשר עבר ללמוד בבית-הספר החקלאי 'עיינות'. לאחר שסיים בהצטיינות את לימודיו בבית-הספר היסודי, המשיך בבית-הספר התיכון החקלאי שבמקום. יוסי השתייך לתנועת-הנוער של ארגון המושבים, הרבה לעסוק בספורט והיה חבר בנבחרת הכדורסל של המושב. תחביבו העיקרי היה הצילום. הוא גם נהג לשחק במשחק השחמט והפגין יכולת וידע. יוסי היה מטובי התלמידים שבבית-הספר והיה אחד מעמודי-התוך של החברה.
יוסף גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1963 והושם לחיל-האויר. כבן למשפחה דתית סיים יוסי קורס למוסמכי-כשרות, מטעם הרבנות הצבאית הראשית, אולם הרגשתו היתה כי ביכולתו לתרום לצה"ל יותר מאשר השמירה על הכשרות בין כותלי המטבח. הוא שינה את מסלול-דרכו בצה"ל והוסמך כמחסנאי/פקיד וכפקיד יחידתי. במשך שירותו לחם במלחמת ששת-הימים על שחרור העיר העתיקה וזכה לענוד את אות-המערכה.
בתחילת מאי 1968 שוחרר יוסי מהשירות הסדיר בשל סיבות משפחתיות והושם להג"א. במסגרת הג"א סיים בהצלחה קורס מש"קי-הגמ"ר ולבסוף הועבר ליחידת נ"מ-מתנייע במסגרת חיל-האויר. מיד לאחר השחרור נרשם יוסי שוב לסמינר למורים בבית-הכרם וסיים את לימודיו בו בהצלחה. בסמינר הכיר את אשתו לעתיד – בתיה – והשניים נישאו. יוסי התחיל את דרכו כמחנך במוסד עליית-הנוער 'ימין אורד' שליד חיפה. לאחר שנה ביקש לחזור אל צור-מחצבתו, אל מושבי הדרום, ושמונה-וחצי שנים היה מורה ומדריך בבית-הספר האזורי ע"ש הרב קוק שבמושב תלמים. במרוצת-השנים נולדו לו שתי בנות – דקלית וירחית.
ביום 26.1.1975 נקרא סמל-ראשון יוסי לשירות-מילואים, ולמחרת, ביום ט"ו בשבט תשל"ה (27.1.1975), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות.