מערכות נשק

 תיאור המערכת

ה־רד איי היה אחד מטילי הנ"מ האישיים הראשונים בעולם.הרעיון היה לתת ללוחם בודד יכולת להפיל מטוסי אויב

ללא צורך במערכת גדולה הכוללת:

• מכ"ם,
• משגר כבד,
• צוות גדול.

המערכת כללה:

• טיל בתוך צינור שיגור,
• יחידת אחיזה והדק,
• מערכת זיהוי נעילה על המטרה.

הטיל השתמש בהנחיית אינפרה־אדום פסיבית:

• לא שידר אות,
• עקב אחרי החום הנפלט ממנוע המטוס.

 היסטוריה בעולם

ה־Redeye פותח בארה"ב בעקבות הצורך להתמודד עם מטוסי תקיפה שטסים בגובה נמוך.

הוא היה חלוץ בתחום טילי הכתף והיווה בסיס לפיתוחים מתקדמים יותר, ובעיקר:

• FIM-92 Stinger.

המערכת הופעלה במספר צבאות בעולם ושימשה בעימותים רבים בתקופת המלחמה הקרה.

 קליטה בצה"ל

צה"ל קלט את הרד איי באמצע שנות ה־70 כחלק מהפקת לקחים ממלחמת יום הכיפורים בה יחידות נ"מ בסיני

עשו שימוש בטילי שלל אישיים  מסוג "סטרלה" . כלקח לאחר המלחמה עלה הצורך ב:

• נשק נ"מ נייד,
• זמין לכוחות בשטח,
• בעל יכולת תגובה מהירה.

הרד איי סיפק שכבת הגנה נוספת, במקביל לתותחים ,מתחת למערכות הגדולות יותר כגון:

• הוק,
• צפרל.

 שירות מבצעי בצה"ל

שנות ה־70

הטיל שולב ביחידות נ"מ  מתנייעות וביחידות נ"מ נגררות .

ייעודו היה להתמודד עם:

• מטוסי תקיפה נמוכים,
• מסוקים.

מלחמת לבנון הראשונה (1982)

המערכת הייתה חלק ממערך ההגנה האווירית הקרובה של צה"ל.

היא הופעלה לצד:

• תותחי וולקן,
• מערכות צפרל,
•  מערך ה-20 מ"מ מתנייע

במלחמת לבנון הראשונה הופל מיג 21 סורי על ידי צוות טילים מגדוד 206 .

 יתרונות וחסרונות

יתרונות

✔ ניידות גבוהה מאוד
✔ משקל נמוך
✔ ניתן להפעלה על ידי לוחם יחיד
✔ אינו דורש מכ"ם
✔ זמן תגובה קצר

חסרונות

✖ יכולת מוגבלת נגד מטוסים מודרניים
✖ רגישות להטעיות חום
✖ חייב בדרך כלל לראות את המטרה לפני השיגור
✖ טווח קצר יחסית

X חד פעמי

 עובדות מעניינות

• הרד איי היה למעשה הדור הראשון של טילי הכתף האמריקאיים.
• שמו ("עין אדומה") נובע מחיישן האינפרה־אדום שהיה מרכיב מרכזי בטיל.
• למרות מגבלותיו, הוא שינה את תפיסת ההגנה האווירית: כל חוליית טילים הפכה לגורם המסוגל לאיים על מטוסים נמוכים.
• ניסיון הפיתוח וההפעלה שלו הוביל ישירות לטיל סטינגר, שהיה קפיצת מדרגה משמעותית.

סיכום

טיל רד איי היה מערכת מהפכנית בתקופתו והכניס את צה"ל לעידן טילי הנ"מ האישיים. אף שהיה מוגבל יחסית ביכולתיו מול מערכות מאוחרות יותר, הוא סיפק יכולת חשובה להגנה מקומית והכין את הקרקע לקליטת סטינגר, שהפך לטיל הכתף המרכזי של צה"ל במשך שנים